האם אי ביצוע בדיקת קולונוסקופיה מהווה רשלנות רפואית?

משפחת המנוח טענה במסגרת התביעה, באמצעות עורך דין רשלנות רפואית כי הוא לא זכה לתהליך איבחון מסודר ומקובל, משלא הופנה לבדיקות רפואיות כנדרש במשך תקופה ארוכה. ומשהופנה המנוח לבדיקות, לא היו אלה הבדיקות המתאימות לתלונותיו, והיה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.

קופת חולים טענה להגנתה כי המנוח לא השתייך לקבוצת סיכון לחלות בסרטן המעי הגס - הנתבעים אף הוסיפו וטענו כי המנוח לא סבל מאף לא אחד מן התסמינים המתאימים לגידול במעי הגס ואף לא השתייך לאף אחת מקבוצות הסיכון הנמצאות בסיכון גבוה לסבול מסרטן המעי הגס ועל כן, בהיעדר תסמינים מתאימים, בהיעדר השתייכות למי מקבוצות הסיכון הרלוונטיות ובשים לב שנערך בירור מקיף ע"י רופאים מומחים – אין לקבוע כי היתה רשלנות רפואית בטיפול במנוח.

מה הדין ?
על כל רופא מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי מי שמטופל על-ידיו והוא צריך לקחת בחשבון כי המטופל על-ידיו עלול להיפגע אם לא ינקוט אמצעי זהירות סבירים. תוכנה של חובה זו הוא לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסכנה.

ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע את הנזק וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנוקטם בנסיבות העניין.

רופא החב חובת זהירות למטופל, נדרש לנקוט אותם אמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין. חובתו אינה למצוא כל פגם ולרפאו. חובתו היא לנקוט אותם אמצעי זהירות שרופא סביר היה נוקט, בנסיבות העניין, בגילוי הפגם ובריפויו

במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל; עליו להחליט על הטיפול הנדרש; ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה. במסגרת חובת האיבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות לפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן.

חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול לחקור ולברר בדבר קיומן או אי-קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, על-מנת לאמת או לשלול מימצאים מסוימים, מימצאים שיש בהם כדי לסייע לאיבחון נכון.

לסיכום
בית המשפט פסק כי אי-ביצוע בדיקת קולונוסקופיה על רקע תלונותיו וביקוריו המרובים של המנוח מהווה חריגה מסטנדרט רפואי סביר, ולמעשה מנעה אבחון מחלתו של המנוח, וטיפול אשר היה מאריך את חייו, ואולי מביא להחלמה מלאה, אילו בוצעה במועד. ההתרשלות בשל אי ביצוע הבדיקה מוטלת על רופא המשפחה.
אולם הכשל באשר לאי הפנייתו של המנוח לבדיקת קולונסקופיה איננו רק של רופא המשפחה, אלא גם של רופאי מרפאת הגסטרו, אליה נשלח המנוח ואשר הינה חלק משירותי בריאות כללית.
כבר בביקור הראשון במרפאת הגסטרו היה מקום לעריכת בדיקת קולונסקופיה שכן החולה שב לבקר במרפאה, כיוון שלא נמצא צרי לחולי שסבל ממנו.

לסיכום בית המשפט ציין כי הרשלנות איננה מנת חלקו של הרופא המטפל בלבד, אלא מדובר בכישלון מערכתי של שירותי בריאות כללית, אשר הרופא הוא חלק ממנה.